ביום שני ה-5 לאוגוסט התקבץ קהל רב בגני התערוכה בתל-אביב. ביום שני ה-5 לאוגוסט הגיעו אנשי ציבור רבים, עיתונאים וידוענים, לאירוע חשוב ביותר. כולם לבושים היטב, כולם מתועדים היטב. ביום שני ה-5 לאוגוסט עמדו שומרים בכניסה, דוגמניות התרוצצו ואפים פודרו. הרי זהו יום חשוב, יום שני ה-5 לאוגוסט, היום בו תציג רשת 'רנואר' את קולקציית החורף הקרובה שלה. לפחות כך כולם חשבו. שבוע לאחר מכן, באותו מקום ממש, עלתה המערכה השניה של אותו מחזה. השחקנים כמעט אותם שחקנים, הקהל נשאר כשהיה, הסיפור אותו סיפור, רק התאורה השתנתה. סצינה חדשה לאותו סיפור נושן.
בחודש שעבר העלו רשתות האופנה המובילות בישראל 'קסטרו' ו-'רנואר' את תצוגות החורף שלהן. למשפט זה הקדשתי מחשבה רבה וניסוחו לא מקרי. לא סתם הצירוף "הציגו את קולקציות החורף שלהן" לא נוכח בתוכו. דיוק זה לא הופיע בעיתונים ובאתרים אשר סיקרו את מה שנראה על המסלולים- הוא אפילו לא הושמט, הוא פשוט לא נכתב. וחבל, כי אותו דיוק מצביע על הנקודה- ישנו קשר מועט בין מה שמופיע על המסלול לבין מה שיגיע לחנויות.
"כל אורח קיבל שני קטלוגים" סיפר לי אחד מהנוכחים בתצוגה של 'רנואר'. הוא סיפר כי הראשון הציג את מה שנראה על המסלול בצילומים מוקפדים ומוצלחים, ואילו בשני ניתן היה לראות את מה שיגיע בסופו של דבר למדפים. גם בגליון ספטמבר האחרון של מגזין 'GOstyle' מבית 'ידיעות אחרונות' כתבה טל אלבלנסי-פרבר בטור הביקורת שלה כי "בשנתיים האחרונות מעלים ב'רנואר' תצוגות לא רעות...ובפועל משגרים לחנויות בגדים משעממים וחסרי כל סטייל...לכן אין טעם להעביר ביקורת או להתייחס למה שנראה על המסלול". אך לא כמו טלי, ההתייחסות הכמעט בלעדית של התקשורת לקולקציה של 'רנואר' הייתה בנוגע למה שנראה על המסלול, לצד ביטול טוטאלי של המציאות. ניתן להבין למה- מה שנראה על המסלול מרהיב יותר ממה שמגיע לחנויות, זוהר יותר ומוקצן יותר. מדובר בפריטים חד-פעמיים שנתפרו לצורך אותה תצוגה/הצגה, שמציגים לנו חזון והשראה. נוצר מצב של דיסוננס(מעצבן, יש לומר) שיוצר רושם מוטעה ובצורה הפשוטה ביותר מוכר מוצר קיים באמצעות אחד שלא.
העניין המטריד בשיטה זו הוא חוסר ההתייחסות של הקהל כלפיה. עד כה לא נשמע אף לא ציוץ בעניין, דבר שנראה מוזר במקצת בעולם של רשתות חברתיות ומחירי קוטג' גבוהים. הקהל מקבל את השיטה, הולך לחנות לקנות ג'ינס בגזרה גבוהה בעוד הוא מפנטז על ג'קטים מעוטרי רקמה.
• איך בכל זאת משיגים את אותם פריטים נחשקים?
דניס קל, אשר ניהל סניף של רשת 'קסטרו', מספר איך עובדת השיטה. "פעם המודלים, אותם 'ואן פיסים', היו מגיעים אחרי התצוגה לשואו רום של 'קסטרו' בבת ים, איפה שהמשרדים, אך הוא נסגר. היום מה שמגיע ממוקם ב'קסטרו' תל אביב(סניף הדגל בדיזינגוף סנטר) ומה שלא מספיק להגיע זה דברים שסלבס או אנשים שיש להם כוח בעניין דרשו לקבל או לקנות לפני כולם" הוא מספר. "בדרך כלל זה מוצג על סטנד או על קיר והמחירים טיפה יותר גבוהים מהקולקציה הרגילה". כך למשל לפני שנה בדיוק נתקלתי בסניף הדגל בזוג נעלי עור בצבע ניוד מעוטרי ניטים בקדמתם, אשר הופיע בתצוגת הקיץ בחורף שעבר. הזוג היחיד הזה, שהיה במידה 44, נעשה לשם דוגמן אשר נועל מידה זו ומחירו היה כ-500 שקלים.
הרבה נכתב ונאמר על אירועי הענק הללו. נכתב כי הם גרנדיוזיים, נכתב כי התצוגה הייתה מוצלחת, שגל גדות שוב נפלה או שהסניקרס נראו כמו העתק של אלו של ריק אוונס. ספלי קפה רבים נשתו, גלגלי מוח משומנים עמלו. מאתיים מילה, אלף מילה או אפילו כתבת שער- תעשייה שלמה לא מדברת על החשוב באמת.
בחודש שעבר העלו רשתות האופנה המובילות בישראל 'קסטרו' ו-'רנואר' את תצוגות החורף שלהן. למשפט זה הקדשתי מחשבה רבה וניסוחו לא מקרי. לא סתם הצירוף "הציגו את קולקציות החורף שלהן" לא נוכח בתוכו. דיוק זה לא הופיע בעיתונים ובאתרים אשר סיקרו את מה שנראה על המסלולים- הוא אפילו לא הושמט, הוא פשוט לא נכתב. וחבל, כי אותו דיוק מצביע על הנקודה- ישנו קשר מועט בין מה שמופיע על המסלול לבין מה שיגיע לחנויות.
 |
| ⌡ מוכרים מוצר קיים באמצעות אחד שלא. צילומי מסך מכתבות וסיקורים של תצוגות 'רנואר' ו-'קסטרו' לחורף 2013-2014 ⌠ |
"כל אורח קיבל שני קטלוגים" סיפר לי אחד מהנוכחים בתצוגה של 'רנואר'. הוא סיפר כי הראשון הציג את מה שנראה על המסלול בצילומים מוקפדים ומוצלחים, ואילו בשני ניתן היה לראות את מה שיגיע בסופו של דבר למדפים. גם בגליון ספטמבר האחרון של מגזין 'GOstyle' מבית 'ידיעות אחרונות' כתבה טל אלבלנסי-פרבר בטור הביקורת שלה כי "בשנתיים האחרונות מעלים ב'רנואר' תצוגות לא רעות...ובפועל משגרים לחנויות בגדים משעממים וחסרי כל סטייל...לכן אין טעם להעביר ביקורת או להתייחס למה שנראה על המסלול". אך לא כמו טלי, ההתייחסות הכמעט בלעדית של התקשורת לקולקציה של 'רנואר' הייתה בנוגע למה שנראה על המסלול, לצד ביטול טוטאלי של המציאות. ניתן להבין למה- מה שנראה על המסלול מרהיב יותר ממה שמגיע לחנויות, זוהר יותר ומוקצן יותר. מדובר בפריטים חד-פעמיים שנתפרו לצורך אותה תצוגה/הצגה, שמציגים לנו חזון והשראה. נוצר מצב של דיסוננס(מעצבן, יש לומר) שיוצר רושם מוטעה ובצורה הפשוטה ביותר מוכר מוצר קיים באמצעות אחד שלא.
העניין המטריד בשיטה זו הוא חוסר ההתייחסות של הקהל כלפיה. עד כה לא נשמע אף לא ציוץ בעניין, דבר שנראה מוזר במקצת בעולם של רשתות חברתיות ומחירי קוטג' גבוהים. הקהל מקבל את השיטה, הולך לחנות לקנות ג'ינס בגזרה גבוהה בעוד הוא מפנטז על ג'קטים מעוטרי רקמה.
• איך בכל זאת משיגים את אותם פריטים נחשקים?
דניס קל, אשר ניהל סניף של רשת 'קסטרו', מספר איך עובדת השיטה. "פעם המודלים, אותם 'ואן פיסים', היו מגיעים אחרי התצוגה לשואו רום של 'קסטרו' בבת ים, איפה שהמשרדים, אך הוא נסגר. היום מה שמגיע ממוקם ב'קסטרו' תל אביב(סניף הדגל בדיזינגוף סנטר) ומה שלא מספיק להגיע זה דברים שסלבס או אנשים שיש להם כוח בעניין דרשו לקבל או לקנות לפני כולם" הוא מספר. "בדרך כלל זה מוצג על סטנד או על קיר והמחירים טיפה יותר גבוהים מהקולקציה הרגילה". כך למשל לפני שנה בדיוק נתקלתי בסניף הדגל בזוג נעלי עור בצבע ניוד מעוטרי ניטים בקדמתם, אשר הופיע בתצוגת הקיץ בחורף שעבר. הזוג היחיד הזה, שהיה במידה 44, נעשה לשם דוגמן אשר נועל מידה זו ומחירו היה כ-500 שקלים.
הרבה נכתב ונאמר על אירועי הענק הללו. נכתב כי הם גרנדיוזיים, נכתב כי התצוגה הייתה מוצלחת, שגל גדות שוב נפלה או שהסניקרס נראו כמו העתק של אלו של ריק אוונס. ספלי קפה רבים נשתו, גלגלי מוח משומנים עמלו. מאתיים מילה, אלף מילה או אפילו כתבת שער- תעשייה שלמה לא מדברת על החשוב באמת.
