▐פרסום לא יציב

⌡ פרסם שעות נוספות. ג'ון גליאנו, מעצב דיור לשעבר. מקור  ⌠

גל תקשורתי בעניין כניסתו של המעצב הצעיר אלכסנדר וונג לבית האופנה בלנסיאגה שטף את התקשורת. באחת מהכתבות צוטטה איזבל בושו, הלא היא המנכ"לית של בית האופנה הספרדי-איטלקי מאז 2007: "אחרי מה שקרה עם ג'ון גליאנו בדיור, היו שחשבו שהמותגים מקדמים יותר מדי את המעצבים הפרטיים". משפטים כמו זה של בושו נסחפו לחוף כמו מדוזות מאותו גל עצום מימדים. הלא זה ברור שעם כניסה חוזרת של ה"מסחרי" אל ה"אומנותי", בטח שבנסיבות אלו, תעלה השאלה הגדולה: האם באמת מותגי היוקרה בתחום האופנה מקדמים יתר על המידה את המעצבים עצמם?

ניתן להגדיר שאלה זו כשאלת התרנגולת והביצה של עולם האופנה. מותגים רבים קמים, לרוב נושאים את שמו של מי שעמד מאחוריהם בהקמתם, ולאחר שנים מתנתקים מאותה אחיזה בבעליהם. רובם ממשיכים הלאה, מעטים לא. בז'יל סנדר היה זה ראף סימונס שלקח את המושכות בשלב מסוים( ועכשיו הייתה זו ז'יל עצמה שחזרה לתפקיד) ואצל מרג'יאלה היו אלו מעצבים מטעם קבוצת דיזל אשר רכשה את המותג לפני כמה שנים. הנסיבות שונות, המחליפים הם אלו ואחרים, אך רק הזמן מראה לנו היכן ההצלחות. ונחזור לשאלתנו: בכדי להגיע למסקנה מסוימת בעניין, יש להפריד את סקאלת המותגים בתחום האופנה לשתי מחלקות: מותגים עממיים ומותגי יוקרה. בזמן שאף אחד מאיתנו לא יודע לספור, אף לא על יד אחת, את המעצבים שעומדים במחלקה הקריאטיבית ב-ZARA אנו יודעים להגיד במדויק מי היא האישיות החוזה והמפעילה שעומדת בראש בית האופנה "ורסאצ'ה". הקונה הקטן מחפש את הדמות, את אותה אישיות. לעולם האופנה תקופה גדולה וזכורה בה הוא התנהל כמשפחה קטנה וחמה; כולם מכירים את כולם, כולם יוצרים ועובדים. אמנם השנים עברו והיחס השתנה, אך האושיות הן עדיין העניין, ומי שמצליח גם ליח"צן את עצמו כמו שצריך- זוכה לתהילה גדולה פי כמה וכמה.

⌡ היישר אל היח"צן הבא. ניקולא גסקייר מנופף לשלום מהתפקיד בבלנסיאגה, ספטמבר 2012. מקור ⌠

בעולם הסוגד לכסף יש מן ההגיון להתמקד במותג ולחזק אותו, שהרי בני אדם הם עניין לא יציב שלא תמיד אפשר לייצב בעזרת משרד יחסי ציבור חדש, אך לא יעזור כלום- אנחנו מעריצים פרסונות ודמויות בצורה שונה מאהבתנו למותגים, ואנחנו הכי אוהבים כשהם משתלבים יחדיו. קולקציות קפסולה כמו של אנה דלו רוסו מצליחות כל כך רק כיוון שהן של אנה דלו רוסו, ולא משנה מי מייצר אותן קודם- בין אם זו H&M שעשתה זו במקור ובין אם זו קסטרו. בני אדם קונים את ליבנו, מרגשים אותנו, וקל לנו יותר להתחבר אליהם מכיוון שהם דומים לנו, בטח יותר משלושת הפסים של אדידס. קבוצות כמו PPR, שמחזיקה בבעלות בלנסיאגה, צריכות להבין כי קידום המעצב הינו תהליך טבעי ואף רצוי, שהרי הוא כלי פרסום של המותג יותר ממה שאנו מודעים לו. גם פה, אגב, וונג עושה את העבודה כמו שצריך.