אמריקה, אופנה, וליידי גאגא | ראיון עם הצלם שי גלנטי

בבית קפה ליד כיכר דיזינגוף, בשעת צהריים של יום חם במיוחד בתל אביב, ישבתי לראיון עם הצלם המוכשר שי גלנטי.ראיון על צילום, על אופנה, על האחות באמריקה ועל הפרישה מלימודי עיצוב פנים. אפילו ליידי גאגא קפצה לביקור קטן.

סוריאליזם במימד מציאותי. צילום של שי גלנטי. תמונה מתוך: תצלום מסך

עם שי גלנטי קבעתי ב-1 בבית קפה בתל אביב. שי, צלם אופנה בן 28, הוא אחד מהצלמים היותר בולטים היום בתעשיית האופנה המקומית. בין עבודותיו ניתן למצוא הפקות עבור "וואלה! אופנה", "מאקו", וגם התמחות אצל איתן טל. כאשר הגעתי לבית הקפה ראיתי בפינה בחור דקיק שלא נראה מכאן, כאילו נלקח מבית קפה בניו יורק. הבנתי שזהו האדם הנכון.

שי גלנטי

בשנת 2007 הוא נסע לבקר את אחותו באמריקה, ומשם הכל התחיל . "זה התחיל מזה שלא הייתה לי מצלמה ורציתי לתעד את הביקור הראשון שלי באמריקה. לאחותי הייתה מצלמה ישנה, ביתית, קטנה. אז לקחתי אותה והחלטתי לצלם, וגיליתי שאני  מתחבר לזה בתור תחביב- אני נורא רוצה לצלם כל דבר, אני רוצה לבדוק ולראות. זה היה מעין אתגר שכזה". הפידבקים רק הוסיפו עץ למדורה, והוא הבין שהוא בכיוון הנכון.
"באחת הפעמים בה הייתי עם אחותי במיאמי ישבו בבית קפה עם חנות ספרים" הוא מתחיל לספר לי על הרגע בו החליט כי הוא רוצה להיות צלם. "עניין אותי שם ספר של איזה צלם, וזה הזכיר לי אותי ואת מה שאני רוצה לעשות. אמרתי לאחותי 'אני מגיע לארץ, קונה מצלמה מקצועית, וזה מה שאני רוצה לעשות- ספר כזה' ". הספר עליו דיבר שי הוא הספר "One Eye" של הקרטוניסט, המאייר ויוצר הסרטים האמריקאי צ'רלס ברנס. ניתן להבין למה גלנטי התחבר דווקא אל הספר של ברנס- צילומיו של ברנס מתאפיינים באותה תחושת אי נוחות ובאותם צבעים נעימים אשר ניתן לראות בעבודותיו של גלנטי, מעין סוריאליזם במימד מציאותו לגמרי.

יומיים לאחר מכן, כאשר הוא יושב בבית קפה עם אחותו וידיד שלה, הוא מקבל מהם את מצלמתו הראשונה. הוא מאוד התרגש, אף על פי שהיה מדובר במצלמה שאיננה ברמה המקצועית בה הוא עובד כיום. כאשר חזר לארץ, בתקופה בה היה באמצע שנה שניה בלימודי תואר לעיצוב פנים, הוא פרש מהלימודים והלך אחרי התשוקה החדשה שלו.
מה היו התגובות על הצעד הנועז הזה?
"התגובות היו לכאן ולכאן" הוא אומר, צחוק קטן נלווה לתשובתו. "זו הייתה החלטה מאוד מהירה וזו הייתה שנה שניה, בשיא שלי. זה היה אחרי שכל חיי ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות- לגעת בעיצוב, לגעת בבתים".
ופתאום באה מצלמה ישנה ומשנה את העתיד שלך
"כן, כן, זה מאוד נגע בי ונתן לי לחיות את הרגע, לבדוק את הרגע. זה נותן לי דברים שחסרים לי".
ספר לי על ההתמחות שלך אצל איתן טל
"זה היה לפני שנתיים וחצי. חבר משותף, ידיד טוב שלי, שהוא בעצם דוגמן- דניאל דון, הוא הכיר לי אותו. זה היה במקרה בתקופה שהוא היה צריך אסיסטנט ליום צילום אחד, ומשם זה המשיך"

באותה תקופה שי עדיין היה בוסר לחלוטין, והוא לא ידע דבר. אצל איתן טל הוא למד הרבה, ראה המון ו"למד הכל מההתחלה", כפי שהוא מתאר לי.

צבעוניות גדולה ודוגמנים רזים ונעריים. הפקה של שי למאקו

היה לך רגע שבו עצרת ושאלת את עצמך "מה לעזאזל אני עושה"?"לחלוטין. אממ...זה קורה, צילום הוא מקצוע ש..בכלל, כל מי שמתעסק בו יגיד שזהו מקצוע שקשה מאוד להתפרנס ממנו, בארץ. אין הרבה מגזינים ואין הרבה מקום להביע ולתת את האומנות. יש הרבה פעמים שאתה מוצא את עצמך מתלבט אבל צריך להמשיך להילחם".
מה בעצם הצילום נותן לך?
"זה נותן לי התרגשות, זה היצירה, זה השליטה, זה ה...אתה באמת בונה את זה מההתחלה עד הסוף, זו עבודה עם צוות וזה הכיף שלי. אני מאוד אוהב אופנה"
מה הקשר שלך לאופנה בעצם?
"תמיד אמרו לי שאני צריך להיות סטייליסט" הוא אומר. "בהפקות שלי אני תמיד שותף גם בסטיילינג. מאוד חשוב לי, אם אני עובד עם סטייליסטים, להיות מחובר למה שקורה ומאוד חשוב לי לתת את הדעה. זה כיף לעבוד עם אנשים חדשים, בייחוד עם כאלו שיש להם את התשוקה. אני נותן צ'אנסים לאנשים שרוצים, ואני זוכר את המקום שלי כשרק התחלתי. יש להם את התשוקה בעיניים, הם לא איבדו את האומנותי במסחרי".

לשי כבר יש טביעת רגל בעולם האופנה הישראלי: הוא כבר הספיק לצלם כמה וכמה הפקות ל"וואלה! אופנה" ול"מאקו", ונראה שזוהי רק ההתחלה. ההפקות של שי מאופיינות בצבעוניות גדולה, אופנה צעירה ובועטת ולרב גם דוגמנים רזים ונעריים. מעבר לדוגמנים הרזים ולאופנה הבועטת רב עבודותיו של שי מתקשרות באופן כזה או אחר לקהילה הגאה. "אני חושב שבתוך הקהילה הגאה יש יותר מקום ליצירה ולביטוי מסויים. לקחת בחור שהוא רזה ולהכניס אותו לקונספט נשי טיפה זה להפוך אותו למשהו אחר, משהו שבארץ אתה לא רואה. זה משהו פסול,זה לא מתקבל במקום הזה. ועדיין אתה שומר על מקום אומנותי ועל מקום של אופנה. זה מה שכיף לי בעבודה עם אנשים מהקהילה הגאה- יש מקום לביטוי וליצירה"

 מאתגרות את העין הישראלית. מתוך הפקת אופנה של שי לוואלה!אופנה

ואיפה אתה רואה את עצמך, כצלם, בעולם הצילום הישראלי?
" קודם כל אני רואה את עצמי...באופנה. עוסק באופנה, בצד של האופנה. מאז שנכנסתי לזה אני מצליח להתבטא שם בגלל האהבה העצמית שלי לאופנה-אני אוהב להתלבש. זה מחבר לי את זה- יש משהו בצילום שהוא נורא רגעי ואני חושב שזה מאוד מכניס אותך לרגע, למה שקורה עכשיו, מסיט אותך מדברים אחרים. השילוב עם אופנה מאוד מתחבר לי, מאוד עושה לי את זה"
העבודות שלך בתחום האופנה קצת שונות מכל הנוף הרגיל פה, בישראל. אתה חושב שאתה מכתיב קו חדש?
"הלוואי שאני אצליח לעשות את זה או שמישהו יצליח לעשות את זה- לתת מקום אחר בארץ לאופנה. הכל פה נורא משעמם, ואין הרבה איפה להציג ולהראות, והלוואי שאני אצליח לעשות את זה, אני מאוד רוצה להיות זה שיעשה את זה. זה משהו שאפשר לעשות בחו"ל, אגב"
 אז אתה אומר שבישראל חסר...מה? חשיפה? פתיחות?
"פתיחות, פתיחות של אנשים וקבלה של דברים אחרים. אנשים מכירים דברים מסויימים ולא מוכנים להיפתח עדיין לחדשים. אבל אני חושב שישראל עושה צעדים שהם די טבעיים ולאט לאט אתה כן רואה  פתיחות לדברים אחרים"
ולסיום- עם מי אתה רוצה לעבוד בעתיד?
"ליידי גאגא!!!"


שי הוא אחד הצלמים הבולטים כיום בתעשיית האופנה המקומית, ובצדק- עבודותיו מאתגרות את העין הישראלית, מציבות רמה חדשה ומראות לנו שביל חדש. זה נראה כאילו לא משנה כמה שי ילמד וכמה הוא יעבור- עבודותיו תמיד יהיו מלאות בתשוקה הראשונית הזו של אותו צלם שעדיין מסנוור מאור הפלאש הבוהק. וזה בדיוק מה שמבדיל אותו מהשאר.