▐קוביות משחק | ראיון עם אורן הורוביץ

⌡  חוזרת למשהו מתוק ותמים. מתוך הקטלוג של "Groozini". צילום: אורן הורוביץ  ⌠

הרגע בו זיהיתי את אותם לוחות צבעוניים מילדותי זכור לי במיוחד מהראיון עם אורן הורוביץ - מעצבת בעלת ליין התכשיטים "גרוזיני". היו אלו משטחים משולשים מפלסטיק צבעוני, אשר להם שיניים קטנות שמאפשרות משחק חיבור ליצירת צורות גיאומטריות תלת-מימדיות. "אפשר לשחק איתה בכל דרך אפשרית" אומרת אורן כתגובה להתלהבותי מהשרשרת מהם היא עשויה. "אתה יכול ליצור לבד את השרשרת. ראיתי אנשים שעשו מזה צלב" היא מוסיפה, ואני עסוק בזכרונות עבר.

אורן, בת 19, מתגוררת בזכרון יעקב. עוד בילדותה אהבה להתעסק במלאכת יד. "המשפחה תמיד באה לתקן תכשיטים שנשברו" היא מתגאה. תחילה החלה את לימודיה בחטיבת הביניים המקומית, אך מהר מאוד הבינה כי זה לא המקום בשבילה. בשלב מסויים היא עקרה חייה לחיפה, שם התגוררה בעיקר אצל סבתה והחלה ללמוד במגמת עיצוב אופנה בתיכון לאומנויות ויצ"ו. לאורך כל שנות הלימודים שם היא הפגינה קלילות וקריצה חצופה ומשעשעת. לפרוייקט הגמר שלה היא קראה "The Industry of Religion", הוא עסק בצד החומרני של הדת ובו הציגה אווטפיט הכלל שימוש רב בהדפסים כמו ברקוד וויטראז' של כנסיה. "עבודת הגמר של אורן זכורה לי היטב בגלל התכשיטים שעיטרו את הבגד וכבר אז חשבתי שהיא צריכה להתפתח בתחום בתור אחת שיש לה את הנתונים" כותבת לי בכר, אחת מהדוגמניות בקטלוג הליין. אך הרצון לעסוק בתחום, לפחות בתקופת לימודיה, הלך ונעלם. "ככל שלמדתי עיצוב אופנה ככה ידעתי שאני לא אעסוק בזה" היא מספרת לי. "הבנתי שאני אוהבת אופנה, אבל ליצור אותה זה לא משהו שהייתי רוצה לעסוק בו. זה קשה, זו עבודה שהיא בעיני יותר מעשית ופחות עיצובית".

עם הידע והנסיון שהיא צברה שם, ועם הידיעה שהיא בכל זאת רוצה לעסוק בתחום עיצובי, היא הקימה את הליין וקראה לו "גרוזיני". "זה נטו בדיחה" היא מחייכת. כנראה שאני לא הראשון ששואל על משמעות השם. "כשהייתי קטנה הייתי אצל השכנה שלי והיה לי צעיף קצת מוזר. אחותה הגדולה, שהייתה אז בי"ב, הסתכלה עלי ועשתה לי כזה 'מה זה הצעיף הגרוזיני הזה?!'" היא מספרת לי וממחיזה את תגובתה של האחות הגדולה. "זה נדבק לי, הקטע הזה. פתאום זה עלה לי, ואמרתי שגרוזיני זה השם הכי מוזר לתאר משהו. בוא ניקח את זה, ונקרא ככה לתכשיטים שבסך הכל הם די לא רגילים ו...לא 'גרוזינים'. עם הזמן הבנתי שבארץ מתייחסים לזה כדבר שלילי, אבל אף אחד לא נפגע בינתיים".

תארי לי את תהליך העבודה שלך.
"אני לא מתכננת את תכשיטים שלי. אני הולכת למקומות שאני מכירה, או למקומות רנדומליים לגמרי. כבר הלכתי לחנויות קטנות של מוסלמים בלונדון- שם מוצאים את הדברים הכי שווים. אין מה לעשות, את רוב הדברים שלי מצאתי ברחוב".

ככה שבעצם אפשר להגדיר את רוב התכשיטים שלך כוואן-פיס.
"תשעים אחוז מהדברים שלי הם וואן פיס. אני לא חושבת יותר מדי- אם אני רואה משהו שאני אוהבת או משהו שיש לו פוטנציאל- אני פשוט לוקחת, לא משנה מה". לאורך כל השיחה ניתן לראות כי אורן מייחסת את ה"פיצ'פקעס" שהיא קונה ומוצאת לעצמה, דבר אשר מעיד על חיבור גדול אליהם, כאילו היו אלו צעצועיה שלה שאתם היא עדיין משתעשעת תוך כדי העבודה. וזה נכון- את רוב הצעצועים והחפצים אורן אוגרת עוד מגיל קטן. "אם היית רואה את כמות השטויות שבחדר שלי..." היא צוחקת. "אני יודעת שמתישהו אני אשתמש בזה. בסופו של דבר כשאני באה ועושה את השיט שלי זה מתחבר. הכל אפשרי עם דבק חם"

ואיך את יוצרת תכשיט שיש בו גם משהו שאומר "חיברתי את זה בעצמי" אך גם שומר על רמה מסויימת?
"תראה, הגימורים בעיני זה הדבר הכי חשוב בתכשיטים. זה שתוך כדי העבודה למדתי. כשאני משתמשת בכל הרדי-מייד שאני קונה אני בוחרת כאלו באיכות טובה ולא במשהו שייקרע תוך שניה. זה הקונטרסט בתכשיטים שלי- יש את הצעצועים, את השיט שמצאתי ברחוב, ויש את האיכות"

מה היו התגובות של אנשים שראו את 'גרוזיני' לראשונה?
"אני לא אשכח שכאשר הראיתי לאמא שלי את התכשיטים בפעם הראשונה היא התחילה לצחוק. היא אמרה שזה פשוט תכשיטים עם קריצה, יש בהם הרבה הומור. היא אהבה את זה מאוד, וזה בעיני חשוב- הרבה אנשים באים לדוכנים שלי, ואם התכשיטים מעלים בהם חיוך זה מספיק לי, כי...That's what is all about". "זה נחמד לראות שאנשים מבינים את ההומור, את היצירתיות".

⌡  למעלה: שרשרת חי. למטה: שרשרת הלוחות הצבעוניים מילדותי  ⌠

תגובות כמו זו שלי מתחילת הראיון הנן דבר שכיח בקרב הקהל הנחשף לתכשיטיה של אורן. חיילי צעצוע, אותיות מגנטיות והרבה הומור הם רק חלק מדימויים המזוהים כל כך עם תכשיטיה; הקסם שבהם, החזרה למשהו מתוק ותמים שכולנו מכירים מהילדות הם המייחדים את מתכשיטיה, אשר הקו המנחה ליצירתם הם שעשוע והנאה בלבד. כשאני שואל אותה איך היא מגדירה את סגנון תכשיטיה, היא בוחרת במילה "כיף". "בהתחלה קראתי לזה בדיחה. בדיחה זו מילה קצת שלילית, אז הייתי קוראת לזה קריצה- קריצה אדג'ית לעולם האופנה.  בעיקרון אני אוהבת להגדיר את זה כמשהו שהוא כיף, תכשיטים שהם בכיף".

מי הקהל שלך? למי את פונה?
"כל אחד. יצאו לי בדוכנים אפילו נשים מאוד מבוגרות שבאו לקנות את התכשיטים שלי וזה מקסים בעיניי. הרבה גברים קונים את הדברים שלי גם". "אני זוכרת שמישהי מאוד מבוגרת שלחה לי הודעה ב-Etsy בנוגע לשרשרת 'חי' שעשיתי מאותיות מגנטיות צבעוניות. בעמוד המכירה של השרשרת רשמתי משהו על כמו 'מי שמכיר את השרשרת היה מבין למה זה משעשע ואין כוונה לפגוע'. זהו, זה כל מה שרשמתי. הגברת הזו שלחה לי הודעה מאוד ארוכה והיא כתבה בה שהיא חושבת שהתכשיטים שלי הם אחד הדברים הכי יפים שהיא ראתה והיא לא מבינה איך מישהו יכול להיעלב ממשהו שבסך הכל אומר חיים. היא חשבה שזה מדהים. זה פשוט ריגש אותי לראות שמישהו שהכי לא קשור בעולם, ראה את זה והבין את הקטע ואהב את זה. זה מקסים בעיני. אני יושבת המון בבית, עושה את התכשיטים שלי ואומרת לעצמי 'ואי, זה כזה שטיק שלי, מי בכלל יבין את השטויות האלה?' אבל כשמישהו בא אליך ואומר את הדברים האלו זה נחמד. מבחינתי כל מי שאוהב ומעריך את התכשיט מוזמן לענוד אותו, העיקר שיהיה בגאווה".

ומה התוכניות לעתיד?
"עכשיו אני מסיימת ללמוד בשנקר עיצוב חלונות ראווה ובקרוב אני הולכת לעשות road trip כזה בארה"ב, בערך שנה, ואני הולכת לקחת איתי את גרוזיני לשם. אני חושבת שמאוד יצליח לי שם. באירופה, למשל, אנשים מחפשים את הייחודי. כשהייתי בברלין ובלונדון הראיתי לאנשים את הקטלוג שלי והם התלהבו מזה. אם אובמה למשל יחליט לשים איזה עגיל זה יהיה ממש מגניב בעיני. התכשיטים הכי יפים על שחור, אין מה לעשות".

groozini.com