התצוגה של פראדה שלשום בערב הרגיזה לא מעט ממכרי הבלוגרים. לאחר הסתכלות חוזרת, הבנתי שאמנם גם אותי היא מרגיזה, אך בנוסף לכך גרמה לי להבין עוד משהו. פוסט תגובה לכל חברי הרוגזים.
לאחר שיחה ארוכה עם חברתי סנדרה החלטתי כי על התצוגה של פראדה לאביב 2013 אני חייב לכתוב פוסט. "ראית את פראדה? פשוט מזעזע, ולא מהבחינה הטובה אפילו" היא כתבה לי נרגזת. סנדרה היא לא היחידה שחושבת כך- גם The eye, הלא הוא זהר פורמן, הקדיש פוסט שלם בבלוגו עבור כעסיו הגדולים והזדעזעותו מן התצוגה הנ"ל. והאמת- צודקים.
לפראדה כבוד גדול בעולם האופנה- זהו בית אופנה איטלקי בעל וותק מרשים אשר עם השנים נהפך ליוקרתי, מוערך, ואחד מאותם שמות המוכרים לכולם- ממביני עניין ועד לכאלו שלא. בעונות האחרונות נראה כי מוצ'יה פראדה, נכדתו של מייסד המותג ומזה שנים המעצבת הראשית בו, עלתה על מכרה זהב שלא רק הביא לה כסף, אלא גם נוסחת קסמים. המתכון הוא פשוט- לכל קולקציה בוחרת מוצ'יה כמה אלמנטים אייקוניים מרכזיים אשר אותם היא מתרגמת בצורות שונות(דבר אשר מופיע גם אצל לא מעט מעצבים אחרים אך בולט בעיקר בעיצוביה האחרונים). האלמנטים יכולים להיות מתורגמים כהדפסים, ציורים, קישוטים וכו'. אותן צורות מתורגמות "מודבקות" על בגדים פשטניים, תיקים קלאסיים של המותג ולרב גם מופיעות בנעליים יוצאות דופן("מרושל", תיאר פורמן את נעלי העונה המדוברת בבלוגו). כך למשל הציגה אתמול מוצ'יה קולקציה בהשראת יפן בעזרת שימוש חוזר באלמנטים כמו הדפסי פרחים, נעליים מסורתיות עם טווייסט מודרני וגזרות מוכרות יחסית אך עם אופי של בגדי אומנויות לחימה ומסורת תרבותית ודתית. בצורה זו יוצרת מוצ'יה קולקציה קליטה, קלילה לעיכול ואחת כזו שתשדרג כל הפקת אופנה בלי הרבה מאמץ. גימיק, אפשר לומר.
אך כל הסיפור הזה גרם לי להסתכל על העניין בצורה קצת אחרת. מוצ'יה היא המעצבת הראשית היחידה במותג, מה שאומר כי על כתפיה מונחות גם קולקציות הנשים, גם אלו של הגברים, וקוליצית הריזורט השנתית. כל זאת מבלי לקחת בחשבון את עבודתה כמעצבת ב- Miu Miu, חברת בת של פראדה, אשר מוסיפה לה עוד כמה קולקציות לרפרטואר השנתי. בעולם בו מעצבי האופנה צריכים "להמציא את עצמם" מחדש כל חודשיים-שלושה, דרכה של מוצ'יה נראית הגיונית- אין הרבה מחשבה, רק היפנוזה של צורות והדפסים החוזרים על עצמם בכל בגד, אלמנטים אייקוניים אשר ניתן לזהות בקלות בצילומיו של Tommy Ton והופ- היישר אל העונה הבאה. כנראה שזוהי אחת הדרכים לשרוד את לוח הזמנים המטורף בצורה כזו שגם תהיה משתלמת כלכלית- בכל זאת, מדובר במותג הנסחר בבורסה. לנו רק נשאר לקוות כי זהו רק השקט שלפני הסערה.
 |
| [ סמלים אייקוניים מודבקים על כל דבר. מאחורי הקלעים של התצוגה. כל התמונות: Vogue.com ] |
לאחר שיחה ארוכה עם חברתי סנדרה החלטתי כי על התצוגה של פראדה לאביב 2013 אני חייב לכתוב פוסט. "ראית את פראדה? פשוט מזעזע, ולא מהבחינה הטובה אפילו" היא כתבה לי נרגזת. סנדרה היא לא היחידה שחושבת כך- גם The eye, הלא הוא זהר פורמן, הקדיש פוסט שלם בבלוגו עבור כעסיו הגדולים והזדעזעותו מן התצוגה הנ"ל. והאמת- צודקים.
לפראדה כבוד גדול בעולם האופנה- זהו בית אופנה איטלקי בעל וותק מרשים אשר עם השנים נהפך ליוקרתי, מוערך, ואחד מאותם שמות המוכרים לכולם- ממביני עניין ועד לכאלו שלא. בעונות האחרונות נראה כי מוצ'יה פראדה, נכדתו של מייסד המותג ומזה שנים המעצבת הראשית בו, עלתה על מכרה זהב שלא רק הביא לה כסף, אלא גם נוסחת קסמים. המתכון הוא פשוט- לכל קולקציה בוחרת מוצ'יה כמה אלמנטים אייקוניים מרכזיים אשר אותם היא מתרגמת בצורות שונות(דבר אשר מופיע גם אצל לא מעט מעצבים אחרים אך בולט בעיקר בעיצוביה האחרונים). האלמנטים יכולים להיות מתורגמים כהדפסים, ציורים, קישוטים וכו'. אותן צורות מתורגמות "מודבקות" על בגדים פשטניים, תיקים קלאסיים של המותג ולרב גם מופיעות בנעליים יוצאות דופן("מרושל", תיאר פורמן את נעלי העונה המדוברת בבלוגו). כך למשל הציגה אתמול מוצ'יה קולקציה בהשראת יפן בעזרת שימוש חוזר באלמנטים כמו הדפסי פרחים, נעליים מסורתיות עם טווייסט מודרני וגזרות מוכרות יחסית אך עם אופי של בגדי אומנויות לחימה ומסורת תרבותית ודתית. בצורה זו יוצרת מוצ'יה קולקציה קליטה, קלילה לעיכול ואחת כזו שתשדרג כל הפקת אופנה בלי הרבה מאמץ. גימיק, אפשר לומר.
אך כל הסיפור הזה גרם לי להסתכל על העניין בצורה קצת אחרת. מוצ'יה היא המעצבת הראשית היחידה במותג, מה שאומר כי על כתפיה מונחות גם קולקציות הנשים, גם אלו של הגברים, וקוליצית הריזורט השנתית. כל זאת מבלי לקחת בחשבון את עבודתה כמעצבת ב- Miu Miu, חברת בת של פראדה, אשר מוסיפה לה עוד כמה קולקציות לרפרטואר השנתי. בעולם בו מעצבי האופנה צריכים "להמציא את עצמם" מחדש כל חודשיים-שלושה, דרכה של מוצ'יה נראית הגיונית- אין הרבה מחשבה, רק היפנוזה של צורות והדפסים החוזרים על עצמם בכל בגד, אלמנטים אייקוניים אשר ניתן לזהות בקלות בצילומיו של Tommy Ton והופ- היישר אל העונה הבאה. כנראה שזוהי אחת הדרכים לשרוד את לוח הזמנים המטורף בצורה כזו שגם תהיה משתלמת כלכלית- בכל זאת, מדובר במותג הנסחר בבורסה. לנו רק נשאר לקוות כי זהו רק השקט שלפני הסערה.
3 תגובות:
זהו כבוד גדול לכתוב פוסט שגורר אחריו תגובות ומצליח לעורר הדים גם בבלוגים אחרים :)
וכעת, תרשה לי להגיב לפוסט התגובה שכתבת-
מעבר ל"גימיקים" ול"אסטרטגיות השיווקיות" המתוחכמות- עומדים הבגדים, אלה שאנשים צריכים לקנות במחירים שאינם זעום כלל.
אם התגובה האינטואיטיבית של הצופה על הקולקציה היא שלילית (בין אם זה "איכס" או סתם חוסר הבנה), זה כבר רע.
סוזי מנקס לדוגמה, מאוד אהבה את האווירה בתצוגה ואת המסר שלה (שהיה קשור למוטיב הפרח המינימליסטי שמייצג את האישה המודרנית), אבל על הבגדים עצמם היא כתבה: The show clothes were not pretty — more plain or even drab".
בשוק שרווי בכל כך הרבה עיצובים מתוחכמים, חשוב לעצב בגדים שירגשו, ירתקו ויכבשו את הלקוחות (זה נכון עוד יותר עבור עיצובים שנושאים תגיות מחיר כמו אלה של פראדה).
מעבר לכך, מוצ'יה פראדה לא עובדת לבדה על הקולקציות שלה, לא במותג הנושא את שמה ולא במיו מיו. ממש כשם שהמנצח על התזמורת לא מפיק את הצלילים בעצמו, אלא בעזרת אוסף שלם של נגנים וכלי נגינה, כך גם המעצבים הראשיים בבתי האופנה כיום נותנים את הטון, קובעים את הקו הכללי
ומפקחים על העבודה של צוות נרחב של מעצבים.
אינני טוען כי הקולקציה טובה, כלל וכלל לא- מאוד לא אהבתי את הגזרות האיומות, הנעליים, שגם אתה ציינת כי הן היו מתחת לכל ביקורת, ובכלל- הביצוע היה כושל.
אך נכנס לפה עניין נוסף- אינני יודע הרבה על שוק הקונים המדויק של פראדה, אך ממה שאני יודע פראדה הוא מותג מאוד נחשק והרבה מאנשי התעשייה קונים את מוצריו. אותם אנשי תעשייה, אשר קונים את הבגדים הללו מתוך עניין של "אספנות", מקבלים פה בעצם את מה שהם תמיד רצו- הם השקיעו לא מעט כסף ובתמורה קיבלו בגדים שצועקים(!) את שם המותג ואת הקולקציה, ובכך כולם מודעים לכספם, מעמדם ולטעמם הטוב. היום זה כבר לא עניין של בגד טוב או משהו שיושב עליך נהדר, אלא להיות עם הבגד הנכון בזמן הנכון ורק לקנות עוד ועוד סמלי סטטוס,מה שהופך את כולם לעדר. כל זאת מקצין בעידן בו הכל מתועד, וחס וחלילה שיראו אותך באותו אווטפיט בשתי תצוגות, שהרי מוזמני התצוגה הם ממזמן לא רק האנשים היחידים בעולם שידעו על "עבירה" זו. אם אנה דלו רוסו תלבש טי שירט שחורה, איך אנשים ידעו של מי היא?
בעניין תפקידה של מוצ'יה בעסק המשגשג הזה- צודק, הייתי צריך להוסיף את זה, תודה.
ותודה רבה על התגובה
עוד תצוגת אפנה שפשוט לא קורצת לאף אחד, בכל תצוגת אפנה שכזו (שהיא לא בבגדים לעם כמו קסטרו וכ'ו) כל פעם רואים את המנטרה של "אני ראוותני יותר" עם בגדים שאף אחד לא ילבש אלא לאירועי חברה שבוודאות יזהו את המותג.
אין לי מושג איך אנשים אלו נחשבים מעצבים מצליחים, אולי בגלל שעיצובים כאלה לא שימושיים נמכרים בכמה אלפי שקלים לפריט, האנשים בחברה הגבוהה שמשלמים את המחיר הם אלו שנותנים את המקום לבגדים - וכן אני אומר את זה - לא פרקטיים ולא שימושיים.
אני חושב שרק ב"אחת שיודעת" לובשים בגדים כאלו, מה שכן הם מצטיינים בחברות הפקת אירועים שיודעות להשיק את האירוע.
הוסף רשומת תגובה