יום שישי, נובמבר 5

מזוודה ז"ל

מזוודה- 1900 ומשהו-2010.  ז"ל
לפני הרבה זמן כשסבתי היקרה נפטרה ירדנו אל המחסן שלה למקם את החפצים ששמרנו. בין כל הארגזים ובין כל הלכלוך, צצו להן שלוש מזוודות ישנות. שלושתן היו מאוד יפות- צבעים מיוחדים, מראה ישן ותאורת הניאון החדישה כאילו הפריחה בהן את קסמיהן המיושנים. תמונות של אנשים לבושים יפה ומסודר עלו בראשי: הגברים בחליפות והנשים בשמלות עד הברך ונעלי עקב דקיקות ביום גשום, מהלכים להם  ברחובות אירופה עם המזוודות. עשן סיגריות באוויר, משתלב עם ריח הגשם המרטיב את המדרכה. ובחזרה למציאות- שלוש מזוודות מקסימות במצב ככה ככה נמצאות במחסן של סבתי ז"ל, ואני מיד לקחתי לי אחת. חמודה, קטנה, נוחה. רבות השתמשתי בה- לכל מקום הייתי נוסע איתה, בייחוד בסופי שבוע, כשהייתי נוסע לאבי, הייתי לוקח בה את בגדי. חצי שנה עברתי איתה, הייתי איתה בכל מקום, בכל בית- מבנימינה ועד ת"א. אבל מצבה היה לא טוב, והיא התחילה להזדקן; הקמטים הפכו לבעיות של ממש, והעור כבר לא נשאר עבה כמו שהיה פעם, באותו יום גשום. ויום אחד זה קרה- היא מתה. היא מתה עם כל הזיכרונות שלי בפנים, בתוכה. ומה שקצת יותר עניין אותי באותו רגע זה שמעבר לכל הזיכרונות, גם הבגדים שלי שם מעבר לרוכסן התקוע. אז לקחתי מצלמה, יצאתי אל מחוץ לביתו של אבי, אל הגינה הקטנה שלנו, וצילמתי אותה.







---------------------------------------------------------------

לפוסט הבא אני מבקש ממכם לשלוח לי מייל. במייל אתם צריכים לספר לי בקצרה (ב 5-6  שורות) על חוויות התפירה שלכם בחיים: איך שהתופרת הייתה באה אליכם הביתה ותופרת, מודדת, בוחרת צבעים וכו'. או איך אתם, בתור תופר/ת חווה את העבודה הזו.
את הסיפור נא לשלוח למייל: modellofb@gmail.com

את הסיפורים אפרסם בפוסט הבא.



4 תגובות:

photo.fashion.passion אמר/ה...

אני מזדהה עם הערך הסנטימנטלי לחפץ כדוגמת מזוודה.

נתת לה כאן כמה שוטים נפלאים!

שרונה

Ori D. אמר/ה...

תודה רבה. צילום תמיד אהבתי.

קרין אמר/ה...

בטח היה לא פשוט לפקוע לה את הרוכסן בכוח לשם חילוץ הבגדים ולהיפרד ממנה לנצח...

Ori D. אמר/ה...

כמובן שלא, הייתי ממש צריך לגזור ולקרוע אותה...